סוגיות אתיות משדה המחקר
.
.שימוש שאינו ראוי בדוא"ל: בדו"ח שפרסמה חברת האבטחה Sophos דווח כי נכון לחודש יוני 2008 הגיעה רמת דוא"ל הזבל ל- 96.5% מכלל הודעות הדוא"ל העסקיות וזאת לעומת 92.3% ברבע הראשון של שנת 2008. לפיכך רק אחד מכל 28 הודעות המתקבלות בארגונים הוא דוא"ל לגיטימי. בניסוי שערכה חברת האבטחה McAfee התאפשר לחמישים איש מעשר מדינות לבקר בכל אתרי האינטרנט במשך חודש ימים כשהם בלתי מוגנים. הממצאים (7.2008) מצביעים על כך שבעקבות הגלישה הבלתי-מוגנת קיבלו המשתתפים כשבעים מסרי דוא"ל זבל ביום (2,096 מסרים בחודש בו נערך הניסוי).נמצא שקטגוריית דוא"ל הזבל הפופולארית ביותר היא תחום הפיננסים ואחריה פרסום, בריאות/רפואה, סקס, כרטיסי אשראי, חינוך, עשיית כסף והתעשרות מהירה כביכול,. מכתבי שרשרת ושמועות לא מבוססות מגיעים אלינו בדוא"ל ומאלצים אותנו להתלבט כיצד להתייחס אליהם ולהתמודד איתם, האם להעבירם הלאה או לגנזם. מצגות והפניות מועברים אלינו, כמו לרשומות תפוצה גדולות, גם אם לא ביקשנו ופעמים רבות אנו מוצאים עצמנו מכותבים בעל כורחנו, ולעיתים כנמענים נסתרים, להודעות מניפולטיביות. חוק דואר הזבל שנועד למנוע הפצת דואר זבל מתייחס רק להודעות מסחריות בעוד שרוב התקשורת אינה מסחרית.
פגיעה מקוונת– Cyberbullying: ראו גם מאמר ייעודי כאן.
בסקר של מכון המחקר המאריקאי Pew (יוני 2007) מדווח כי 32% מכלל בני הנוער בארה"ב המשתמשים באינטרנט שימשו מטרה להתנהגות בריונית באינטרנט: קבלת מסרים מאיימים, דוא"ל פרטי/מסרי טקסט שהועברו לידיעת אחרים ללא רשות/הסכמה, הצגת תמונות מביכות שלהם באינטרנט ללא הסכמתם או הפצת שמועות לגביהם ברשת. בנות הנוער יותר חשופות לתופעה זו מאשר הבנים. עם זאת, מרבית בני הנוער שהשתתפו בסקר טוענים שהטרדות ובריונות כלפיהם דווקא מתרחשים יותר בעולם האמיתי ופחות באינטרנט. האתר הקנדי deal.org, מציע מידע המלווה במצגת אינטראקטיבית אודות בריונות ברשת.
האיגוד המקצועי של מורים ומפקחים בבריטניה NASUWT פירסם ב-יוני 2007 קריאה פומבית לממשלה לנקוט פעולה דחופה בנושא הבריונות המקוונת וכן להגן על האינטרסים של המורים ואנשי צוות אחרים במוסדות החינוך הנופלים קורבנות לבריונות זו ולניצול-לרעה. הארגון הציג כמאה מקרים של מורים שנפלו קורבן לאירועים כאלו בהם נעשה שימוש בטלפונים סלולרים ובדואר אלקטרוני; לאחרונה הדבר נעשה גם במספר אתרי אינטרנט מסוימים בהם מושמצים המורים והם נתונים שם להאשמות זדוניות. לדברי האיגוד, מדגימים מקרים אלה בצורה גרפית את החרדה והטראומה, שלא מדברים עליה, אשר האתרים הללו גורמים.
הארגון קורא לנקוט בשורה של צעדים כולל חקיקה ציבורית וכן מדיניות בית-ספרית (לרבות שימוש בסנקציות הקשות ביותר), הפעלת מערכת חסימה "חומת אש" (פיירוול) ברשתות בתי-הספר שלא יאפשרו לתלמידים גישה לאתרי האינטרנט המשמיצים מתוך תחומי בתי-הספר, סיווגם של טלפונים ניידים ככלי נשק התקפי פוטנציאלי ובעקבות כך לנקוט בצעדים להגבלת השימוש בהם על ידי תלמידים במהלך שעות הלימודים.
חדירה לפרטיות (ראו כאן "פרטיות ברשת"): תארו לכם שאתם משתתפים בקורס באוניברסיטה, באשלייה שדלת הכיתה נסגרה מאחוריכם והכיתה מהווה מקום סגור,שאין להכנס אליו ללא אישור או ידיעת המורה. אתר הכיתה אמנם מאפשר פתיחת חלון להתנהלות בכיתה, ולעיתים קבוצת הדיון פתוחה וחשופה. אך תארו לעצמכם שיש סטודנטים המצלמים אירועים בכיתה באמצעות הטלפונים הסלולריים (את המרצה, אתכם) ומפרסמים אותם באתרי וידאו שיתופי, או מדווחים על הקורה בכיתה באמצעות בלוגים. בלוג ביקורתי שכזה פרסמה אלנה טיילור, שלומדת לתואר ראשון בעיתונאות באוניברסיטה בניו יורק. צילומים שכאלה נפוצים באתרי וידאו שיתופי כגון: "החיים בכיתה" , "הורדת מכנסיים" וצילום מורים ותלמידים בשירותים.
ו… אם קניתם ספרים בחנות המקוונת אמזון מסתבר שנערך אחריכם מעקב של חברת Phorm הבריטית, אשר סרקה את הסטוריית הגלישה לצורך התאמת פרסומות לגולשים.
הפצת מסרים שליליים וביטויי שנאה: רק לאחרונה (אפריל 2009) עברה הודעה "שמועה מידבקת" אודות חולת האיידס המדביקה אנשים בצפון, וזאת כנקמה של חברה לשעבר. הדו"ח הרבעוני של חברת Akamai Technologies על מצב האינטרנט מדווח על תעבורת התקפות מקוונות שנבעה מ- 193 מדינות ברחבי העולם בשלהיי 2008. בכנס (11/2008) – Global Summit on Internet Hate Speech עסקו בנושא השיטנה והנאצה המקוונים כלפי זרים, מיעוטים ובני דתות אחרות. דווח כיהרשתות החברתיות MySpace ו- Facebook ואתר YouTube – שהם ה- "killer apps" של האינטרנט כיום – מנוצלים ככלים מועצמים חדשים ע"י קבוצות קיצוניות כדי להפיץ מסרים של שינאה וגזענות, כך גם כלי Web 2.0 דוגמת בלוגים, רשתות חברתיות, אתרי וידאו ומסרים מיידיים. דו"ח של מכון ויזנטל בארה"ב בעקבות מעקב לאורך זמן אחר תופעת השנאה והגזענות המקוונים, קובע כי קבוצות קיצונים המעודדות שנאה החלו להשתמש בטכנולוגיות Web 2.0 לקידום רעיונותיהן, כאשר הקיצונים משתמשים כיום באתרים דוגמת YouTube ו- Facebook, במשחקים מקוונים וב- Second Life כדי לגייס חברים חדשים. דו"ח שנתי של אוניברסיטת וושינגטון מדווח על כך שבשנת 2007 נכלאו 36 בלוגרים שחשפו הפרות זכויות אדם או שביקרו את ממשלותיהם (פי שלושה בהשוואה לשנת 2006). מאז שנת 2003, קובע הדו"ח, נעצרו 64 איש בגין הבעת השקפותיהם בבלוגים.
בעניין הפצת מידע שקרי. כך ראו, למשל, גם "במבה של אסם גרמה לתמותת תינוקות" ובאתר של חנן כהן בנושא זה.
התנהגות לא אתית של הורים: הדו"ח השנתי החדש של Barnens Rätt i Samhället (BRIS), העמותה לסיוע לצעירים בשבדיה [Children's Rights in Society], מצביע על כך שילדים ובני נוער בשבדיה מביעים בושה, עצב וכעס לגבי ההתנהגות המקוונת של הוריהם. בשנת 2007 התקבלו בעמותה 1,895 פניות של ילדים ובני-נוער לגבי נושאים ובעיות הקשורים לטכנולוגיית מידע, כמו, למשל, איומים באלימות שהתקבלו במסרוני טקסט ובדוא"ל וכו' ואולם, לא מעט מקרים מתייחסים להתנהגות המקוונת של ההורים כמו גלישה של אבות אל אתרי פורנוגרפיה ופדופיליה או צ'טים שלהם עם ילדות ונערות צעירות בנושאי מין. אחת הנערות סיפרה לארגון שאינה יכולה לדבר כמעט עם אמה משום שהאם מבלה את רוב זמנה מול המחשב בלבוש חלקי בלבד ועסוקה בלהפיץ תמונות שלה באינטרנט. ראו סרטון אודות פרטיות ההורים ברשת…
פלגיאריזם (ראו כאן "העתקה ופלגיאט"): סקר (2008) של התאחדות המורים והמרצים בבריטניה ATL , מדווח ש- 53.3% מקרב 90 מורים שהשתתפו בסקר במזרח בריטניה אמרו כי העתקת חומרים מהאינטרנט ע"י תלמידים בגילים 18-16 מבלי לציין את מקור המידע, הינה בעיה. קרוב ל- 30% אמרו כי אינם יודעים האם למוסד החינוכי בו הם מלמדים יש מדיניות להתמודדות עם תופעת "הגניבות הספרותיות" ו- 27.8% אמרו כי למוסד שלהם אין מדיניות כזו. בעיות מורכבות יותר עולות מהשיתופיות ברשת, כמו למידה ועזרה שיתופית כמו בקבוצת שיעורי בית שיתופית בפייסבוק. כך סטודנט באוניברסיטה בטורונטו שבקנדה שהקים קבוצת שיעורי בית בפייסבוק זכה לפרסום רב בעקבות האיום של ועדת המשמעת של האוניברסיטה בה הוא לומד להרחיק אותו מהלימודים. הסטודנט טען שהקבוצה שהוא יצר פעלה באותה דרך שקבוצות לימוד מסורתיות יותר פועלות כבר שנים רבות – התלמידים נפגשים ומשוחחים על התשובות לשיעורי הבית, ועל ידי כך, לומדים זה מזה. אבל האוניברסיטה טענה שאותו סטודנט סייע ל-146 סטודנטים שהצטרפו לקבוצה לרמות, כי הסטודנטים לא הגישו את הפתרונות האישיים שלהם.
פיראטיות ותוכנות לא חוקיות: מחקר (2009) שערכה חברת IDC עבור חברת Microsoft מדווח ש- 37% מקרב 30 חברות בינוניות שהשתתפו בסקר רכשו שלא ביודעין תוכנות מזוייפות לא-חוקיות שקשה היה להבחין בזיופן. בישראל שיעור הפירטיות והורדות לא חוקיות של תוכנות בשנת 2007 היה 32% (שהם 121 מיליון דולר בהכנסות אבודות), שיעור זהה לשיעור שהיה בשנים 2006 ו- 2005. בשנת 2004 היה השיעור 33% ובשנת 2003 היה השיעור 35%. יחד עם זאת, סקר ארצי של ברית התוכנה העסקית (BSA) שנתוניו פורסמו במאי 2007 מצביע על כך שבשלוש השנים האחרונות חלה ירידה של 24% בהורדות הבלתי-חוקיות של יצירות דיגיטליות המוגנות בזכויות יוצרים (תוכנה, מוסיקה, סרטים ומשחקים) בקרב צעירים בגילים 8 עד 18 בארה"ב. סקר (2.2008) של Microsoft שממצאיו מצביע על כך שבני-נוער בכיתות ז' עד י' בארה"ב נוטים פחות לבצע הורדות בלתי-חוקיות של תוכן מהאינטרנט כאשר הם יודעים ומכירים את החוקים לגבי הורדות ושיתופיות של תוכן מקוון. עם זאת, מחצית מכלל בני-הנוער בקבוצת גילים זו אמרו כי אינם מכירים את החוקים ורק 11% אמרו כי הם מבינים בצורה ברורה את החוקים הקיימים בנושא לגבי הורדת תמונות, ספרות, מוסיקה, סרטים ותוכנה. בני-נוער המכירים את החוק אמרו כי הידיעה נובעת בעיקר מהוריהם, מהטלוויזיה או מידיעות וכתבות בעיתונים ובמגזינים וכן מאתרי אינטרנט ופחות מבית-הספר.
