שנה: 2012
קוצר הראות וקוצר היד – בלימת עדכון החינוך לעידן הדיגיטאלי
קוצר הראות וקוצר היד – בלימת עדכון החינוך לעידן הדיגיטאלי אברום רותם, אוקטובר 2012
תקציר למאמר המלא
ההיסטוריה הקצרה של המחשב בידי האדם רצופה במסע התנגדות לשינויים שהוא חלק בלתי נפרד מהם. הסוגיה הרלוונטית היא קודם כל הבנה שביקורת וקריאה לצמצום, מניעה והחרמה של השימוש בטכנולוגית מחשוב, מידע ותקשורת, גם במערכת החינוך איננה נובעת מהעניין עצמו- המחשב, אלא העתק מדוייק של תפיסה והתנהגות אנושית שמרנית ובולמת שינוי, שמלווה את החברה משחר האנושות, שאין להשלים עמה. במאמר נסקרות התנגדויות לאמצעים ששינו את פני החברה האנושית ללא הכר, שכיום מתבטא בציד המכשפות המודרני: המחשב, כמקור כל רע. נראַה שבעצם הצגת המחשב כאמצעי פוגעני ומזיק, שיש להתנער ממנו ולבלום את השימוש בו, ישנה אי הבנה מהותית, או התעלמות "מהתמונה הגדולה", וניתן אף לראות במסרים אלה, חוסר יושרה מוסרית, חברתית, מקצועית ואקדמית, לנוכח המאמץ הלא ראוי לאשש טיעונים לא הולמים לוגית ועובדתית לסוגיה, תוך הנפת אצבע מאשימה דוקא בשימוש במחשב לצרכי הוראה ולמידה.מטוטלת העשייה החינוכית: מטכנופוביה לטכנומניה, וחזרה לטכנומדיה
מטוטלת העשייה החינוכית: מטכנופוביה לטכנומניה, וחזרה לטכנומדיה, אך מה על הפדגוגיה?
אברום רותם ועידית אבני (יוני 2012)
תקציר
המאמר דן בשלושה אופני תגובה לשינוי הפדגוגי-טכנולוגי הנדרש בעשייה החינוכית של המורה, כדי ליישם פדגוגיה מיטבית בבית הספר המקוון במאה ה- 21. עד לפני זמן לא רב, הטכנופוביה (פוביה= פחד/רתיעה לא רציונאליים), הייתה מחסה לגיטימי ומקובל ציבורית מפני מעורבות אקטיבית בשינוי ההכרחי המיוחל. תפיסת הטכנופוביה גורסת, שמורה לוקה בנכות תפיסתית-טכנולוגית פרמננטית, ואינו מסוגל לשלב לבדו בעצמו את הטכנולוגיה בפעילות חינוכית. כיום, לאחר שהמורים כבר משתמשים בטכנולוגיה זו לצרכיהם, קיימת נטיה הפוכה – המכונה טכנומניה ( מניה = פעילות יתר לא מידתית), שימוש בטכנולוגיה כ"חזות הכל", המביאה לשילוב מופרז ולא מידתי בפעילויות לימודיות. כך או כך, השינוי הפדגוגי המיוחל איננו מושג. מימוש ההיבט הפדגוגי של הכתה המקוונת, דורש שינוי פרדיגמה משמעותי. שינוי כזה דורש תעצומות נפש בשינוי תבניות חשיבה, הרגלי עבודה, ותפיסות חינוכיות שמעצבים את דמותו המקצועית של המורה העדכני כמנהיג ומוביל שינוי בחינוך העדכני של המאה ה- 21. שינוי כזה יתרחש קודם כל, ממעבר לתנועת המטוטלת של העשייה החינוכית שהוא היחלצות מהטכנופוביה, אך בתנאי שהמורה לא יעצר ולא ישהה יתר על המידה בשלב הקיצון ההפוך של פעילות יתר בטכנומניה – וישאף לנוע חזרה אל עבר נקודת האמצע- הטכנומדיה (מדיה = (דרך) האמצע), שעיקריה מפורטים במאמר כאן. למאמר המלאפרסומות במרחבים מקוונים בחינוך
פרסומות במרחבים מקוונים בחינוך בעידן האינטרנט 2.0
עידית אבני ואברום רותם, יוני 2012
חזרה לדף האב: כללים, חוקים ותקנות
בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך, קיים נוהל איסור חשיפה לפרסומות מסחריות לתלמידים בגבולות בית הספר. אך העידן בו ניתן להתוות חוצץ ברור ומובחן בין העולם "האמתי", בו ישנן פרסומות מסחריות, לבין בועה חינוכית שוויונית, שניתן באמצעות בקרה הולמת לשלוט בכך – היה ואיננו עוד. למעשה, בעידן הדיגיטאלי בכלל ובמרחב המקוון בפרט, אין כל אפשרות מעשית לשים גבולות ברורים כפי שנהוג אולי לחשוב, בין שירותים נטולי פרסומות לבין שירותים עם פרסומות מסחריות שאינן מאושרות, והאפשרות המעשית היחידה היא, להתמקד בחינוך התלמידים לצריכה ביקורתית של מידע בכלל, ופרסומות מסחריות בפרט, כחלק ממיומנויות המאה ה-21 של האזרח הדיגיטאלי. למאמר המלאמוגנות המורה הרצויה במסגרת מדיניות התנהלות בכתה המקוונת
מוגנות המורה הרצויה במסגרת מדיניות התנהלות בכתה המקוונת
אברום רותם ועידית אבני, אפריל 2012
תקציר
יותר ויותר נתקל המורה המקוון באתגרים ארגוניים ופדגוגיים בכתות המקוונת 1:1 (לכל תלמיד התקן קצה אישי) כמו גם בכתות מקוונות חלקית, במצבים בהם עליו להתמודד עם מלכודות וסבך חוקי, תקנוני ובירוקרטי, בו המורה נזקק למוגנות מהמערכת. המוגנות הקיימת אינה עונה כיום על הצרכים שמעמידה הסביבה הלימודית העדכנית, המפורטת לצורך כך במאמר זה בקצרה, שכוללת שלושה מרכיבי יסוד: התנהלות בסביבה טכנולוגית, תוכן, ושימוש במדיה מתווכת שהיא המדיה החברתית. במאמר זה אנו מביאים הצעה ל- 7 סוגיות מרכזיות של המוגנות הנדרשת לאיש החינוך המקוון, ועקרונות למדיניות מערכתית של התנהלות והתנהגות בסביבה לימודית-ארגונית עדכנית.שמירה על מידע אישי ופרטיות ברשת
שמירה על מידע אישי ופרטיות ברשת- כבר לא חלום רחוק
.
מאת אפרת רוזן
אחראית תוכן וקידום של אתר feeder – בלוג טכנולוגיה , מדיה חברתית, גאדג'טים וסלולאר
.
שמירה על מידע אישי ופרטיות ברשת נחלקות לשני היבטים שונים. היבט ראשון נוגע לפרסום מידע יזום ברשת וקיומו בזכרון העד הדיגיטלי, ואלו ההיבט השני נוגע לאיסוף מידע והצלבתו על ידי גורמים שונים. במקרה הראשון, הבעיה נעוצה בעובדה כי האינטרנט אינו שוכח לעולם. גם אם פירסמתם תמונה או סטאטוס, הודעה או תגובה בפורום כזה או אחר או שפורסמה כתבה ששמכם השתרבב לתוכה – כל המידע הזה נשאר וישאר זמין לשנים רבות, גם כאשר המידע כבר אינו עדכני ואפילו אם יסתבר בדיעבד כי הוא אינו נכון. במקרה השני מדובר על מצב בו בידיעתכם או שלא בידיעתכם, נתונים אודותיכם נאספו על ידי אתרים שונים במטרה מוצהרת של מתן שירות טוב יותר. הבעיה באיסוף מידע זה והצלבתו היא כי לעתים כוונות טובות אינן מובילות לתוצאות רצויות.
כיום ישנן דרכים בהן ניתן להתמודד לפחות עם הבעיה השנייה, זו של איסוף והצלבת מידע על ידי גורמים שונים ברשת. בין הגורמים המובילים אפשר למצוא את גוגל, מיקרוסופט (המפעילה את מנוע החיפוש בינג) ואת פייסבוק. איך מתמודדים עם הסוגיה ולמה היא בכלל בעייתית – על כל זה ניתן לקרוא בכתבה באתר פידר ,בלוג טכנולוגי העוסק במדיה חברתית, גאדג'טים, סלולאר ותוכן ויראלי, אשר פורסמה שם לאחרונה: כך תמנעו מגוגל לקחת בעלות על המידע האישי שלכם.
זכרון ושכחה – אדם Vs. מכונה
לא סתם מתוכנת מוח האדם לשכוח. ללא שיכחה אין אפשרות להשלים, אין אפשרות להמשיך הלאה, אין אפשרות להשתנות. פעם מישהי כתבה שכתיבה בפורום כמוה ככתיבה על קירות מערה – כל מה שנכתב לעד נשאר. אבל למרות שמה שנכתב לפני עשר שנים נשאר כשהיה, במהלך עשר השנים שחלפו – האנשים אשר לגביהם המידע נכתב כנראה והשתנו. אולי כבר אינם חושבים כאשר חשבו בעבר, אולי הדברים אליהם התייחסו כבר אינם נכונים לאורח חייהם בהווה.
כחלק מהתרבות המערבית האינטרנטית המשתנה, החיפוש אחר המידע הפך רלוונטי מאי פעם, וחיפוש היום נעשה באמצעות האינטרנט. אם לפני עשר שנים פורסמה תמונה בה אדם השתכר בפאב כשהיה צעיר, סטודנט ונטול מעמד ומחויבות, והיום אותו האדם מחפש עבודה מכובדת ורצינית, הסיכוי כי המגייס יתקל בתמונה ההיא, במסגרת סינון המועמדים למשרה היא רבה. האם דברים שעשיתם לפני עשר שנים אכן רלוונטיים לחייכם היום? האם אתם מסוגלים להתחייב כי כל עמדה שהבעתם היום תשקף אותכם גם בעוד עשר שנים?
אין למצב זה פתרון קל. ישנם פתרונות משפטיים שנמצאים כיום בתהליכי חקיקה. על פי פתרונות אלו יחויבו מנועי החיפוש להגביל את המידע המוצג רק למידע עדכני, ולחייב שרתים למחוק מידע שעבר זמנו. בינתיים העצה השימושית ביותר היא, כפי שגם בגוגל מודים, "על המשתמש לחשוב פעמיים לפני שיתוף המידע ברשת".
איסוף והצלבת מידע ברשת
הנושא השני הנוגע לפרטיות אשר עלה לאחרונה לכותרות עקב שינוי מדיניות הפרטיות של גוגל, הוא נושא איסוף המידע והצלבתו. ראשית, המאמר ידון בסיבות בגללן המידע נאסף ומוצלב, ובהמשך יציג מהו המידע אשר נאסף?
שירותים רבים ברשת היום ניתנים חינם, אבל "חינם" זה רק מראית עין כי הרי קיימת דרך כלשהי בה אותם האתרים המציעים את השירותים ומתחזקים אותם מרוויחים. מסלול הכסף עובר דרך מידע על הגולשים. מידע זה משמש כדי לייצר תוכן ופרסום לקבוצות ממוקדות על פי קריטריונים שונים. אם ניסע ברחובות תל אביב ונראה פרסומות חוצות לפלאפל הטוב במדינה אולי בלוטות הטעם שלנו יתחילו לעבוד. פרסום כזה יהיה אפקטיבי רק אם אותו דוכן פלאפל קרוב למקום בו אנחנו נמצאים, כי הרי לא ניסע לטבריה או עפולה רק כי ראינו פרסום חוצות לדוכן פלאפל והרעב הכה בנו. מצד שני, שלט בולט המפרסם דוכן פלאפל ברחוב הבא בהחלט וייתכן שיגרום לנו לעצור, ולקנות מנה על הדרך.
המצב ברשת אינו שונה, הוא רק וירטואלי יותר. ארועים בירושלים יהיו רלוונטיים יותר לירושלמים, פרסום לשתלי שיניים רלוונטי יותר לבעלי בעיות בשיניים, ופרסום לשמלות כלה רלוונטי בעיקר לנשים בגילאים מסוימים ובסטאטוס מסויים.
הגיל, המין, כתובת המגורים, הנטייה המינית, ההיסטוריה הרפואית ותחומי העניין מהווים כולם אינדיקציה טובה לשירותים או מוצרים שהאדם עשוי להיות מעוניין בהם. אפילו תוצאות חיפוש במנועי החיפוש יכולים להיות רלוונטיים יותר או פחות בהתאם לנתונים שונים של הגולש.
מקומות רבים ברשת מבקשים את הגולש לשתף פרטים כאלו ואחרים – רישום לג'ימייל, פייסבוק, ואתרים אחרים לדוגמה. מידע חשוב במיוחד הוא תחומי העניין, מידע אשר ניתן להשיגו באמצעות עיון בהיסטוריית החיפושים. כאשר מידע זה מוצלב, אפשר לפרסם רק פרסומות הנתפסות כרלוונטיות על גבי האתרים השונים, להציג רק תוצאות חיפוש רלוונטיות לגולש.
אם זה כל כך טוב, למה בעצם זה רע?
לכל דבר יש פנים רבות. אפליקציית פורסקוויר, למשל, מאפשרת פירסום מקום המצאות האדם באמצעות הטלפונים הסלולריים. אפליקציה נחמדה ולכאורה לא מזיקה שמאפשרת לשתף חברים בקלות. מסתבר כי גם הפורצים חושבים שזו אפליקציה מועילה. חייהם של פורצים רבים הפכו קלים מעט יותר באמצעות אפליקציה זו בה בעלי הבתים מודיעים להם מתי הם אינם נמצאים בביתם. הצלבת מידע קצרה תעלה בחיק הפורץ המיועד את כתובתו של מפרסם ההודעה – והנה הלכה הטלוויזיה החדשה.
גניבת זהות גם היא הפכה לבעיה בעידן המידע הפרוץ. כאשר ניתן באמצעות הצלבת המידע ממקורות שונים לדעת לא רק את מספר כרטיס האשראי אלא גם את השם מלא, מספר תעודת הזהות, כתובת, דוא"ל ופרטים נוספים.
בעקבות הלחץ הציבורי ושינוי המדיניות ניתן כיום להכנס להגדרות של גוגל ולמחוק את ההיסטוריה הפרטית של החיפושים שביצעתם מעל שרתי האתר, כפי שניתן לקרוא בכתבה ב"פידר" אליה נעשתה הפנייה בתחילת המאמר. המידע והפירסום שיופיעו על המחשב יהפכו לרלוונטיים מעט פחות, אך פרטיות המשתמש תישמר מעט יותר.