אתיקה ביהדות

על מתן תורה, קבלת תורה וקינון התורה

התורה, כפי שניתנה בהר סיני, בתאריך, שעל פי המסורת נחגג לימים כחג השבועות, מצוינת במקרא כ- "עשרת הדברות" (ויקרא כ' 1-14; דברים ה' 6-18) שנכתבו על שני לוחות אבן, ואת השאר, מן הסתם, קיבל משה רבנו עליו השלום בעל פה, שהעביר הלאה בפרוט הנכלל בחומשי התורה. עשרת הדברות נחשבים מאז ומעולם על ידי חלק גדול של החברה האנושית, כבסיס המוסרי. לכאורה ניתן לראות בדיברים השונים כציווי ושלילה – מה לא לעשות, ולא כ"מתן"- כ"מתנה" כזכות ולא כחובה ועונש, פרט לדיבר הראשון ("אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ", שהוא הכרזה- הבסיס עליו מושתת הכל): ב. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה ג. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא ד. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ… וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי … לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה ה. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ ו. לֹא תִרְצַח ז. לֹא תִנְאָף ח. לֹא תִגְנֹב ט. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר י. לֹא תַחְמֹד השאלה המיידית העולה מציווים ושלילה "מה לא", היא, היכן אם כן האתיקה? אפשר לאסור, ואף לאיים ולציין מה יקרה אם לא תתנהגו כך ("כִּי אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים") או אף שידול לרווח ממשי ("וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי" / " לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה") אך אתיקה איננה איסור איום ושידול. אפשר לאסור לגנוב, אך אי אפשר לאסור לרצות לגנוב. אפשר לצוות לכבד, כמו גם לצוות לאהוב, אך אי אפשר לגרום לרצות לכבד או לאהוב. הנחלת האתיקה היא קודם כל "מתן תורה" – ההנחיות שניתנות לנו על מנת לעשות טוב וראוי, צרור עצות שהוענקו כמתנה לחברה טובה וראויה. שלב נוסף הוא "קבלת תורה" – ההסכמה והקבלה של המתנה כזכות יקרה לעשות את הראוי והטוב. ומעל הכל "קינון התורה" – הטוב המקנן כדרך קבע ומוטמע בשגרה בלב: המקבל יודע בקוגניציה וחש ברגש את הטוב, ואינו זקוק לאיסור ושלילה, לתזכורת או למאבק פנימי על מקום תחושה זו, כי היא מובנית, ותחושת הצדק, היושר, היושרה וההוגנות, מקננת אצלו כחלק בלתי נפרד מיישותו. מתקוונים לאתיקה- שתזכו לקינון תורה…

אתיקה אישית בתורה – "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"

אתיקה אישית בתורה: בספר שמות ב' (11-12) כתוב: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחול".

הפרשנות ל- "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" מרתקת. יש 4 פרושים לפחות (ותסלחו לי שלא אביא דברים בשם אומרם אלא מהזיכרון בלבד)

1. הפשט – משה בדק שאין בסביבה מצלמות הבטחה, לא ויקיליקס, ולא עדים למעשה, ראה שהשטח פנוי –  והרג את הנוגש וטמן אותו בחול.

2. פשט שני – בדק מבין הצופים / נוכחים בסביבה, שאין בהם מהמצרים ואין בהם מאנשי שלומו של משה שילכו וילשינו עליו, סתם מרוע, קנאה או אף לשם קבלת רווח אישי…

3. דרש – משמע- סקר את המצרי הנוגש בעיני רנטגן: ויפן כה וכה – בדק את אישיות הנוגש בטרם יקטול את חייו. בדק האם יש בו ניצוץ אנושיות שברבות הימים תהפוך אותו לאדם (ואף ייתגייר ויהפוך לאדם טוב…). מאחר ולא מצא בו שמץ סיכוי לאנושיות, הרגו וטמן אותו בחול.

4. סודויפן כה וכה – משמע בחן את עצמו, את "תוכו של משה", את אישיותו שלו, האם יש בו ניצוץ אנושי שימנע ממנו לבצע מעשה כה נורא – ליטול חייו של אדם. ראה שאין בו, בתוך עצמו, ניצוץ אנושי שכזה שימנע ממנו לעשות זאת, וכך יכל להרוג את המצרי ויטמון אותו בחול….

מהמקרא:

תהילים, טו

א מִזְמוֹר, לְדָוִד:    יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. ב הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;    וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ. ג לֹא-רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ–לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה;    וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ. ד נִבְזֶה, בְּעֵינָיו נִמְאָס–    וְאֶת-יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד; נִשְׁבַּע לְהָרַע,    וְלֹא יָמִר. ה כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ–    וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח: עֹשֵׂה-אֵלֶּה–    לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

מיכה, ו, 8

הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ.

ויקרא יט, יח

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

מהיהדות:

אל תעשה לחברך את ששנוא עליך. רבי עקיבא

.

"רבי משה לייב היה אומר: כיצד לאהוב את הבריות למדתי מאיכר אחד (…) בבית מרזח. זמן רב שתק ככל חבריו, אבל שנתעורר ליבו בשל היין, אמר לשכנו: 'אמור נא, אוהב אתה אותי או אין אוהב אתה אותי?' הלה השיב: 'אני אוהב אותך מאד'. ושוב אמר (האכר): 'אתה אומר אני אוהב אותך, ואי אתה יודע מה אני חסר. אילו אהבת אותי באמת, היית יודע'. אותה שעה למדתי: אהבת הבריות פירושה לחוש בצרכיהם ולישא עמם בצרתם"  בובר, מ. (תשי"ח). אור גנוז. הוצאת שוקן.

אתיקה בחיוך

  • יש מקרים רבים שהגינות ושכל ישר מספיקים להנחות התנהגות אתית. איך אומרים, מספיק common sense… רק מה לעשות שה- sense לא כל כך common אצלנו…  (מקור לא ידוע)
  • אין גבול לטוב שאדם מסוגל לעשות, אם רק לא יהיה לו איכפת מי יקבל על כך את הקרדיט, את הכבוד ואת ההכרה. (ג'דסון ב. ברנץ')
  • סוגיות אתיות….(זהו תרגום ממקור לא ידוע נפוץ מאד ברשת בכל השפות כחידה/ סוגיה אתית, שמשמש בין השאר להמלצות למורה המלמד מהי סטיגמה): שאלה ראשונה נניח שאת/ה מכיר/ה אישה בהריון שילדה כבר שמונה ילדים, מתוכם שלושה חרשים, שני עיוורים, ואחד עם פיגור שכלי. בנוסף לאישה הזו יש סיפיליס. האם היית ממליץ לה לעשות הפלה? שאלה שניה הגיע הזמן לבחור בנשיא עולמי, והקול שלך הקובע! להלן הנתונים על שלושת המועמדים: מועמד א':קשור לפוליטיקאים מושחתים ומתייעץ עם אסטרולוגים, יש לו שתי מאהבות, מעשן כמו קטר, ושותה 8-10 מרטיני ליום. מועמד ב': הפסיד פעמיים בבחירות, ישן כל יום עד הצהריים, עישן אופיום בהיותו סטודנט בקולג', ושותה לפחות רבע ליטר וויסקי כל ערב. מועמד ג': הוא גיבור מלחמה, מלא מדליות,צמחוני, שותה לעיתים רחוקות קנקן בירה, ולא היו לו מעולם הרפתקאות מחוץ למסגרת הנישואין.
= עם יד על הלב:במי הייתם בוחרים? אז ככה: לשאלה הראשונה: לו המלצתכם הייתה חיובית בנושא ההפלה – הייתם הורגים את בטהובן(!) לשאלה השניה:
  • מועמד א'- הוא פרנקלין רוזוולט (רוזוולט כיהן בין השנים 1932 – 1945 והיה היחיד מכל נשיאי ארצות הברית שנבחר למשרה הרמה ארבע פעמים ברציפות)
  • מועמד ב'- הוא וינסטון צ'רצ'יל (מדינאי, סופר והיסטוריון בריטי. זוכה פרס נובל לספרות. כיהן כראש ממשלת בריטניה בשנים 1940 – 1945 ובשנים 1951 – 1955. בשל נחישותו והחלטותיו בזמן מלחמת העולם השנייה, הוכר כאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית וכאחד מגדולי המדינאים במאה ה-20.)
  • מועמד ג'- (הבחירה הטבעית לא?) הוא אדולף היטלר… (אמאל'ה!)

סיפורים ומוסר השכל

  • אתר חינוכי Moral and Ethics –מדור Nice Teachings – סיפורים משעשעים ומחכימים בנושא מוסר ואתיקה
  • "להיות טוב זה להיות בהרמוניה עם עצמך," הוא השיב, אצבעותיו החיוורות – המחודדות, נוגעות בקנה הדק של כוסו. "צרימה מופיעה כאשר נכפה עלייך להיות בהרמוניה עם אחרים. חייו הפרטיים של אדם – זהו הדבר החשוב. באשר לחייהם של השכנים, אם ברצונך להיות קטנוני או פוריטני, תוכל להתהדר בהשקפותיך המוסריות לגביהם, אך הם אינם מעניינך. חוץ מזה, האינדיבידואליזם הוא הדבר הנשגב. המוסריות המודרנית כרוכה בקבלת אמות המידה של התקופה שבה אתה חי. לטעמי, איש-תרבות אשר מקבל על עצמו את אמות המידה של תקופתו לוקה בחוסר מוסריות מן הסוג הדוחה ביותר." אוסקר ויילד

אומרים על אתיקה ומוסר

על האדם המוסרי

  • הייחודי של סדום זה לא הרע, כי בכל היקום יש רע, אלא שבסדום הוא היה לנורמה. מיוחס לאהרן שידלבסקי (ממייסדי קבוצת כנרת)
  • "אינך יכול לגרום לכך שתרגיש משהו שאינך חש, אך אתה יכול לגרום שתעשה את הדבר הנכון למרות מה שאתה חש…" Pearl S. Buck, (סופרת, כתבה את "האדמה הטובה". 1892-1973)
  • "אם אתה מבין מה נכון, ולא עושה אותו, אתה חסר אומץ"  – קונפוציוס (Analects of Confucius פרק II)

מיהו אדם מוסרי?

אדם שחש שהוא נעלה על אחרים, איננו אדם מוסרי. ethics1 מוסריות האדם היא קודם כל בליבו ואמונותיו. אדם שמעשיו טובים, אך אין כך כוונותיו; אדם שאין ליבו ומעשיו שווים, גם אם מעשיו טובים ונכונים, איננו אדם מוסרי. עלינו לשאוף ל"נעשה" מוסרי, לצד הבנה וכנות אישית לכוונה מוסרית. חשוב שמעשינו יהיו מוסריים, אך יותר חשוב זיקוק הכוונה המוסרית כך, שמעשינו ישקפו אותה ויהיו ראויים לה. להיות מוסרי זה גם לטעות: אתיקה היא דרך של תהייה. אדם מוסרי לעיתים טועה. מי שטוען שהתנהגותו היא ללא דופי, ולעולם אינו טועה, הוא אינו אדם מוסרי. . הצדק מצוי במקום בו הוא אינו משרת טובתו של איש, אלא את טובת הכול. (משלנו) . זכות יוצרים/ זכות מוסרית/ מניעת פלגיאט: "ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר 'ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". (מגילה ט"ו, ע"א). . עדיף חוטא במודע מאשר צדיק שמשלה עצמו שהוא כזה: "אוהב אני את הרשע, היודע שהוא רשע, יותר מצדיק, היודע שהוא צדיק. והגרוע מכל הוא הרשע הרואה עצמו צדיק, ואפילו כשלוקחים אותו לגיהנום, הוא חושב שלוקחים אותו לשם כדי שהוא יגאל משם את הנשמות השרויות בגיהנום" (ר' יעקב יצחק הלוי הורוביץ – "החוזה מלובלין"). ..

לקט אמרות בכל הקשור למוסר

אמרות שדגנו מאתר "בין המרכאות"
  • המוסר שלנו לא נבדק כשהוא תואם את החינוך והתרבות שלנו, אלא כאשר הוא סותר אותם. מהאטמה גנדי
  • האנושות היא מקשה אחת שכל בניה כפופים במידה שווה לחוקי המוסר. כל יצורי האנוש שווים לפני האל. קיימים כמובן הבדלים בין גזעים ומעמדות וכיוצא באלה, אולם ככל שמכובד מעמדו של אדם כן גדלה אחריותו.  מהאטמה גנדי
  • אני אזכיר לבני ארצי שעליהם להיות קודם כל בני אדם, ואמריקאים רק בשעה מאוחרת ונוחה יותר.  הנרי דייוויד ת'ורו
  • אדם שהוא רוצה להיות איש האלוהים אמיתי, צריך להסיר תחילה ממנו כל המידות הגרועות, כדי שלא תמשכהו המידה שיש בו לפי ענינה, ואז יוכל להשיג האמת. מתוך ספר "אורחות צדיקים".
  • התנהגות אשר על פני השטח נראית נכונה, אך מיסודה היא מושחתת, תמיד מציקה לאלו הרואים מתחת לפני השטח. ג'יימס בריינט קונאנט
  • על 4 דברים: ראוי לאדם שיהיה בוחר בארבעה: שידבר בטוב שבדברים, ושיאזין בטוב כאשר ידברו עמו, ושיסביר פנים למי שיפגע, ושילמד לשונו לדבר בטובה. ושיברח מארבעה: מדבר עם הכסיל, ומחלוק עם העיקש, ומהחליק לשון לנבל, ומחברת המשחית. שלמה אבן גבירול
  • מרגע שבן-אדם הוא עילוי מוסרי, כולם שונאים אותו. ברטרנד ראסל
  • צורך הנפש אל המוסר, כצורך הארץ אל האור יהודה אלחריזי
  • אל תאמר או תעשה דברים שלא תרצה לראות בעמוד הראשי של הוושינגטון פוסט. דונלד רמספלד
  • כשאין כבוד בממשלה המוסר של הציבור כולו מורעל. הרברט הובר
  • עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל אדם אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולא אמצעי בלבד. (ע. קאנט)
פתגמים לטיניים
  • מה שלא תשיג על ידי שלמות מוסרית – תשיג על ידי חנופה (פובליליאוס סירוס, פתגמים)- Virtute quod non possis, blanditia auferas
  • נדיבות לב שאינה פוסקת – תנצח רעים (סנקה) Vincit malos pertinax bonitas
  • לא פסה התקווה להציל (נפש) אדם, כל עוד תיסרנו הבושה (פובלילאוס סירוס)
  • ללא הבושה – אין יושר והגינות (קיקרו)
  • חיי בין בני האדם כך, כאילו אלוהים צופה (סנקה) Sic vive cum hominibus, tamquam deus videat
  • העונש על הפשע – במעשה הפשע עצמו (סנקה) Sceleris in scelere supplicium est
  • במעשי חמס קטנים (minuta) – יענשו; במעשי חמס גדולים – ינחלו תהילה (סנקה)
  • מה תכלית החוקים ללא חיים מוסריים? (הורטיאוס)
מקורות שונים
  • האמת העליונה (ערכי המוסר) היא מציאות (…) המביאה רווחה לכולSrimad-Bhagavatam ("קורות האלוהות" –מתוך הספרות העיונית הגבוהה בהינדואיזם, קאנטו 1, פרק 1 פס' 2)
  • תמיד אני מתהלך תועה בעניינים אלה, מטה ומעלה ולעולם איני בדעה אחת עליהם. וגם אין כל פלא בכך אם אני או הדיוט אחר הולך ותועה. ואילו אם גם אתם החכמים תלכו ותתעו, זוהי גם ראשית אסוננו שלנו, שלא נוכל לבוא אליכם לסיים את נדודי תעייתנו. (סוקרטס, מתוך "היפיאס זוטא", כתבי אפלטון, כרך א)
על שקרים

“I’m not upset that you lied to me, I’m upset that from now on I can’t believe you.”

ניטשה, פילוסוף גרמני, 1844-1900.