מהו קניין רוחני?
"כל אדם זכאי להגנת האינטרסים המוסריים והחומריים הכרוכים בכל יצירה מדעית, ספרותית, או אמנותית שהיא פרי רוחו". סעיף 27 (2) להכרזה האוניברסאלית בדבר זכויות אדם.
.
קניין רוחני הוא שם כולל לסוגי זכויות בנכסים הלא מוחשיים שהינם פרי יצירתו האינטלקטואלית של האדם (Intellectual Property), כגון יצירה, המצאה, עיצוב, מוניטין וכו'. זכויות הקניין הרוחני העיקריות מתייחסות לפטנטים, סימני מסחר, מדגמים, זכויות יוצרים, זכויות מבצעים (פירוט ניתן לראות אצל גרינמן, ט. קניין רוחני מהו?).
. לבעל הקניין הרוחני ניתנת הזכות לעשות שימוש בלעדי בפרי עמלו, והוא זוכה להגנה חוקית כנגד ניצול או העתקה של המצאתו או יצירתו על ידי אחרים ולשמירה על האינטרס הכלכלי שלו. בכך הוא זוכה לתמריץ ולעידוד היצירה. כל אדם זכאי אוטומטית להגנת זכויות יוצרים ברגע בו סיים את היצירה, כך שאין צורך לרשום את היצירה כמוגנת.
מאידך, יצירות נועדו להעשרת התרבות, מחקר, המשך התפתחות מדעית וכד' וחשוב לאפשר לציבור ליהנות מהן. לכן יש לשמור על איזון בין הענקת זכויות בלעדיות ליוצרים ולממציאים, לבין אינטרס הציבור להפצה חופשית של טכנולוגיה, ידע ושל תרבות. על כן, רוב זכויות הקניין הרוחני כפופות לסייגים ומוגבלות בזמן, ובבוא העת המידע הופך לנחלת הכלל, וכל אדם רשאי לעשות שימוש בו כרצונו.
.
היכולת לשמור ולאכוף זכויות קניין רוחני במרחב מקוון השתנתה ללא היכר. למשאבים רוחניים אין מגבלה פיסית על שימוש בהם, כולל שימוש בו זמנית של מספר משתמשים רב, וקשה למנוע את השימוש בהם ממי שאינו מסכים להשמע להנחיות היוצר. המרחב המקוון מאפשר קלות העתקה, שכפול, שינוי, הפצה, כמעט ללא מנגנוני סינון ובקרה. בנוסף,המשתמשים אינם פסיביים וצורכים מידע מן המוכן, אלא עשויים להשפיע על עיצוב היצירות בבחירותיהם, בתגובותיהם ובמעורבות פעילה בשינויין, ובכך משתנה היחס בין יוצרי התוכן למשתמשים. יכולות השיתוף, שהביא עימו הדור השני של האינטרנט, הגבירו את המבוכה האתית באשר להבניה שיתופית של מידע ויצירה באמצעות תרומת התבונה הקולקטיבית של "חוכמת ההמון" (סורוביצקי, 2006). תוצרי המידע דינאמיים, מודולאריים, אינטראקטיביים, רבי משמעות ופלורליסטים ולעיתים שיתופיים. המידע שאינו סטטי ואינו בעל משמעות יחידה הנוצרת בעת יצירתו, אינו נתון לשליטתו הבלעדית של היוצר (אלקין-קורן, 2002). יש אף הטוענים כי המידע בסביבה פתוחה ודמוקרטית שכזו נועד להיות חופשי, ללא שליטה ובחינם, וזה היסוד האידיאולוגי של תנועת הקוד החופשי והתוכנה החינמית (רפאלי, 2003: Stallman, 1992; Wagner, 2003; Williams, 2002). .הסוגיות העולות מכך מבטאות את המתח בין הגנה על זכויות הפרט, עידוד היוצר ותהליך היצירה ובין זכות הציבור ליהנות מחופש מידע ושימוש בו. בין הנושאים העולים ממתח זה: נגישות, בעלות, אחריות, זכויות יוצרים, שימוש הוגן, צרכנות, ריכוז ושליטה, חופש המידע…
.
האתגר החינוכי הוא לחנך תלמידים לכבד זכויות על מוצרים לא מוחשיים שאפשר להשיג בקלות וללא תמורה ולהבין מהם הרווחים של שיתוף במידע.
.
מקורות: .
אלקין-קורן, נ. (2002). הסדרה עצמית של זכויות יוצרים בעידן המידע. עלי משפט, ב (1-2), 319-346.
סורוביצקי, ג'. (2006). חוכמת ההמונים. תרגום: ג'. שבא. ירושלים: כתר.
רפאלי, ש. (2003). אתיקה במחשוב. הרצאה בסדרת הרצאות מבוא לאתיקה מקצועית. המרכז לאתיקה בירושלים, משכנות שאננים.
Wagner, R. P. (2003). Information wants to be free: Intellectual property and the mythologies of control. Columbia Law Review, 103 (4), 995-1034
Stallman, R. (1992). Why software should be free. In T. Bynum, W. Maner & J. Fodor (eds.). Software Ownership and Intellectual Property Rights. Southern Connecticut State University,Research Center on Computing & Society
Williams, S. (2002). Free as in freedom: Richard Stallman's crusade for free software. Sebastopol, CA: O'Reilly & Associates