חיבור ויישום קוד אתי במרחב מקוון

חיבור ויישום קוד אתי במרחב מקוון

. "בניית קוד אתי הוא צעד מעורר אימון, הקפדה על התנהגות אתית יכולה לתרום להעלאה משמעותית של שמירה על החוק ולסייע במניעת התנהגות בלתי חוקית. אולם לא מספיק לנסח קוד אתי, אלא חשוב מאד להטמיעו, ליישמו ולהנחילו בתרבות העבודה של הארגון. אם המכללה נתפסת כארגון הרי חשוב לבנות קוד אתי הן לסטודנטים והן למרצים במכללות. (כמו גם בתי ספר) מדוע זקוקים לקוד אתי?
  • כדי לכונן בסטודנט זהות מוסרית
  • כדי לעצב תרבות אקדמית מוסרית
  • כדי למנוע את התופעה ולא על מנת להשתמש בענישה
על פי הגישה המחנכת שהולכת ורווחת יותר ויותר בשנים האחרונות בקרב קבוצות מקצועיות רבות, עבירה אתית אינה עבירה במובן הפלילי של המילה, ועל כן אינה ראויה לעונש. זהו כשל מקצועי, שנובע מאי הכרה מספקת או מאי ניסיון מספיק או מחוסר הכשרה מספקת בתחומי המקצוע. הנחת העבודה בגישה זו היא לא מה הסנקציה שיש לנקוט, אלא מה ניתן לעשות כדי להראות לאיש המקצוע שכשל מהי הדרך הראויה לפעולה מקצועית – קרי לחנכו או להכשירו. אתיקה מקצועית אינה עוסקת בשאלות של מוסר ואורחות התנהגות אלא באורחות התנהגות מקצועית.ערכי היסוד של קוד אתיקה ממעטים להשתנות בדרך כלל, באשר הם מהווים מתווה מוסרי-ערכי עליון לפעילויות, והם כלליים מאד." מתוך: העתקה בעידן האינטרנט, לאה ברץ, רוני ריינגולד, מכללת אחווה (2007). —————————————————————————————

שתי גישות מרכזיות לחיבור קוד אתי במרחב מקוון:

א. אלה כללי אתיקה לכל דבר ועניין, שיש להכילם גם על התנהלות ברשת

ב. מאפייני הרשת ייחודיים, ולכן גם כללי האתיקה שבה הם ייחודיים.

האמת מן הסתם, אי שם באמצע, ואין צורך לדבוק ללא תועלת בהשקפה כזו או אחרת. אך נותרת הסוגיה משמעותית בהרבה, שמטרידה כיום רבים: האם ואיך ניתן ליצור ולאכוף כללי אתיקה במרחבים מקוונים רבי משתתפים, כשהחופש ברשת (כלומר, כל אחד עושה מה שהוא חושב שנכון לעשות על פי אמונתו, ללא מגבלות, כללים, שיטור ואכיפה) הוא הנר לרגליהם.

גם כאן יש שתי גישות עיקריות:

א. הנהלת האתר/ הרשת/ הקהילה קובעת כללים. מי שְמֵפֵר אותם, מסולק מהקהילה או שמוחקים חומר מסוים שבו חלה ה"עבירה". זאת באופן שרירותי לגמרי. במקרים שהגיעו גם לבתי משפט, מסתבר שאופן זה של התנהלות מאד בעייתי ויש בו הרבה תחום אפור, שכן הוא תלוי ברצון הטוב ובבשלות של מנהל אתר/ רשת. ברשתות גדולות, בהן יש מנהלים למשל, לכל קהילה מקוונת, העניין רק מסתבך, שכן האכיפה תלויה ברצון הטוב של מנהל קהילה זוטר. אם תקראו היטב את כללי השירות ברשתות חברתיות, עולמות מדומים, קהילות מקוונות – תמצאו דברים שרירותיים ואף לא הגיוניים, שלא יעמדו במבחן משפטי, שכן הם מקפחים באופן שרירותי לגמרי את המשתמשים. מנהלי הרשתות יודעים זאת, אך הם עובדים בשיטת "מצליח", ומסתמכים על חוסר מודעות של המשתמשים בעניין. במקרים בהם מתעמתים איתם באופן נחוש, עד לבית משפט, הם מגיעים לפשרה תוך הבטחה שלא יגעו בתקנון הקלוקל שלהם.

ב. יצירת קוד אישי/ קבוצתי: ישנה יוזמה, ליצור מנגנון המפיק קוד אתי שנבנה על ידי המשתמשים. האופן המקובל הוא בחירת סעיפים מוסכמים מתוך רשימה של אפשרויות. גם אופן זה של יצירת קוד אתי הנו בעייתי ומורכב מאד, וספק אם דבקים בדמוקרטיה של שוחרי "חופש", ואנרכיסיטים במהותם, ישתפו פעולה, מה גם שמדובר במרחבים דינמיים, בהם ציבור המשתמשים מתחלף ומתעדכן.

להלן מספר סוגיות שעולות כתוצאה מכך:

האם ניתן לנסח קוד אתי כולל המתייחס למרחב המקוון ולמאפייניון הייחודיים? האם יש הצדקה לניסיון כזה (בהתחשב בכך שכללי אתיקה הם אנושיים במהותם ולא תלויים בטכנולוגיה כזו או אחרת)?

האם יש הצדקה שלכל יישום (בלוג, רשת חברתית, דיון מקוון, תגובה…) יש לנסח קוד ייחודי לו?

האם במרחב של קהילת משתמשים, כל אחד יכול לנסח קודים משלו כשהוא מתחייב לעמוד בהם? האם זה יישומי? מה המשמעות שכל אחד יבחר מה מתאים לו לנהוג ומה לא?

.

.

דוגמאות לקודים שנוסחו, המצויים ברשת, כהמלצה בלבד, כי אין מסגרת אוכפת (אלא במרחבים סגורים וייועדיים,וגם זה בעייתי למדי ומורכב):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.