חופש ביטוי
מאמרים וכתבות על חופש הביטוי ברשת
לשם ניווט – השתמשו בתפריט העליון תחת "חוקים וכללים"
- ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את "חוק הטוקבקיסטים" (גלובס, יובל עוז, 24/6/12)ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (א׳) את הצעת החוק לחשיפת פרטיו של גולש ברשת האינטרנט, כאשר אדם שלישי מבקש לתבוע אותו בשל לשון הרע, ביצוע עוולה או הפרת זכויות קניין רוחני. על-פי הצעת החוק, יוכל בית משפט להורות לספקית אינטרנט למסור את כתובת ה-IP של גולש שביצע עוולה, לפי בקשת אדם המבקש לתבוע אותו.
- החוק שיקפיא כל מחאה: הכנסת מקדמת תיקון לחוק איסור לשון הרע, במסגרתו יינתנו קנסות עתק. אל תשמחו לאידם של העיתונאים. תשכחו מקבוצות נגד תנובה בפייסבוק וגם על טוקבקים תחטפו תביעות ענק. הצעת התיקון לחוק איסור לשון הרע, שלפיו סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק יעלה סכומי עתק (מאות אלפי שקלים). חוק זה, שעבר בקריאה ראשונה נכון לאוקטובר 2011) יחסל את הטוקבקים המשמיצים (או שלא) ומהווה לדעת רבים וטובים, פגיעה אנושה בחופש הביטוי. ראו כתבה ב- Ynet מאת צבי טריגר מה- 11.10.2011. לכתבה המלאה
- רותם א. ואבני ע. (2010). החוק – מפלטו של הלא מוסרי ברשת בהתמודדות עם התגובות ברשת, הגורמות לאקלים מאד לא מוסרי ופוגעות באושיות החברה, יש שתי סוגיות מרכזיות:
- בית המשפט העליון מגן על המשמיצים האנונימיים ברשת: להלן פסק דין בית המשפט העליון, ישראל (25/3/2010) שהוא סמן ימני לאי הטמעת סוגיות אתיות העולות מהמרחב המקוון: רמי מור נגד ברק חברת שירותי בזק, שמורה לא לגלות זהות של כותב אנונימי אף שהשמיץ קשות תחת מסווה האנונימיות. ובאותו עניין: פסק דין נוסף, שניתן על סמך פסק תקדימי זה (לשון הרע באינטרנט :זהירות חוף רחצה ללא מציל – בעקבות פס"ד חדש משעור נגד Google inc )- בלוג מאת רחל אלקלעי בקפה דמרקר (19/8/2010) שמספרת על פסק דין דומה בו נשללה האפשרות לגלות אנונימי משמיץ במיוחד שמתבסס על פסק דין מור. לאור, למשל פגיעה בשופטת העליון, תוהה אחד מהמגיבים לבלוג של רחל דנן, מה היה פסק הדין לו האנונימי היה משמיץ את כבוד השופטת א' רבילין (שפסקה את פסק הדין מור), לאחר, הטלת 3 שנות מאסר על השלכת נעל על שופטת העליון…. חומר למחשבה…. רחל מאד לא אופטימית להסדרה אחרת בעניין. למשמיצים הידד. עכשיו אפילו העליון מגן עליכם. ראו הוזהרנו.
- מה תרצו להוציא – לשון הרע או לשון טובה? – על לשון הרע ואנונימיות בכתיבת בלוגים אישיים. ראו הוזהרתם. (קפה דמרקר, מאת יורם ליכטנשטיין, 4/9/2007)
- ברזילי – נהון, ק. וברזילי, ג. (2006). חופש הביטוי המעשי והמדומיין באינטרנט: על בטלותה והולדתה המחודשת של הצנזורה. בתוך מ. בירנהק (עורך). שקט, מדברים! התרבות המשפטית של חופש הביטוי בישראל. (עמ' 483- 510). תל אביב: רמות.
- ספקית שירותי פורום מזהירה את אחת הכותבות בו על השמצה שכתבה (אוקטובר 2009)
לשון הרע
עידית אבני ודר' אברום רותם
חזרה לדף כללים חוקים ותקנות
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, רבדים בחקיקה. המאגר המשפטי בישראל עם תיקונים בחוק עד 2002.
לשון החוק (מתוך פתיח פרק א' "פרשנות"):
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית; ————————————————————————–."לשון הרע" הכוונה לפרסום ביטויים, בכתב או בעל פה, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר, העלולים לפגוע בבן אדם, להוציא דיבה עליו, להשפילו ולבזותו. חוק איסור לשון הרע עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם, ובאיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לכבוד ולשם טוב, באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים שכאלה והגדרתם כעוולה אזרחית או כעבירה פלילית.
בשל מאפייני המרחב המקוון נעשית הפגיעה בשמו של אדם באמצעות אתרים, בלוגים, תגובות, רשתות חברתיות או כל אמצעי תקשורת – קלה, מוחשית, פוגענית יותר ונגישה לקהל רחב ולעיתים יוצאת ממעגל סגור ואינטימי של "חברים". השליטה, הפיקוח והבקרה על התכנים קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרית.
החוק רואה כאחראים על פי חוק איסור לשון הרע את "מנהלי" אמצעי התקשורת- העורך; את מי שהחליט בפועל על הפרסום; את האחראי על אותו אמצעי התקשורת ואף במחזיק בית הדפוס; ובמקרים מסוימים במוכר ובמפיץ (כהן, ש. לשון הרע ואינטרנט, יש פתרון? סוגיית בדיני לשון הרע ברשת האינטרנט ). עולה שאלת האחריות של מנהלי אתרים, ספקים וכד' ושאלת חשיפת הגולשים באתרים.
נשים לב שלשון הרע הוא הבט חוקי להשמצות ולהפצת שמועות בזדון נגד מישהו אחר. כלומר, הפצת שמועות בזדון, בין אם יש בהן אמת ובין אם לא, אסור על פי החוק, לא רק כקוד התנהגות לא רצוי.
מכאן שבבית הספר ניתן בהחלט להשתמש בחוק זה, כאמצעי הרתעה.