פרטיות ברשת

פרטיות ברשת

דר' עידית אבני ודר' אברום רותם

.

הצגת הנושא

הזכות לפרטיות היא חלק מזכויות האדם הטבעיות להן זכאי כל אדם באשר הוא. היא זכות בסיסית במובן זה שהיא מאפשרת לאדם לחיות את חייו ללא חשיפה, התערבות וחדירה לחייו. האדם זקוק לפרטיות על מנת לפתח אוטונומיה, כלומר, לחיות חיים של יצירתיות ומימוש עצמי. קשה לאדם לפתח דעות, אם הוא חשוף כל העת ונתון למעקב ולביקורת. ("הזכות לפרטיות", ויקיפדיה עברית)

.

פרטיות היא תנאי הכרחי לכבוד עצמי ודימוי עצמי הולם. אדם שפרטיותו מופרת, כשהכל צופים בו- כבודו העצמי פגוע כמו גם הדימוי העצמי שלו, והוא שאינו יכול להתנהל על פי יכולותיו ומצפונו כאדם חופשי.

.

אדם חופשי הוא אדם שפרטיותו נשמרת, והוא בוחר מה לחשוף לאחרים ומה לשמור לעצמו.

.

חברה שבה הפרטיות מופרת, בה אין לאדם זכות כזו היא איננה חברה דמוקרטית, אזרחיה גדלים על חשדנות ופחד תמידי, ובמצב כזה אין ולא יכולה להיות, העצמה אישית, יזמות, ביטוי אישי ופריחה, כי האדם שרוי בהישרדות מתמדת והגנה על צרכים בסיסיים ביותר של קיום. חברות כאלה הולכות ונעלמות בעידן הדיגיטאלי, בתמורות חברתיות עצומות המתרחשות בזמן קצר.

.

הסביבה הדיגיטאלית, והדרישה הבסיסית שלה דמוקרטיה – חופש ביטוי וחופש מידע, מעמידה את הפרטיות באור שלא היה קודם לעידן הדיגטאלי, אם כי עקרונות המתח בין פרטיות לציבוריות הם נחלת החברה האנושית מקדמת דנה. העידן הדיגטאלי מועצם ביתר שאת המתח בין שקיפות וזכות ציבור לדעת, מידע "שאור השמש מחטא", לבין זכות בסיסית של הגנה על אינטימיות בדל"ת אמות. בנוסף, המרחב המקוון פרוץ, וטעויות קטנות, בשוגג כמו גם פעולות לא מורכבות במזיד, עלולות לחשוף מידע אישי רגיש לכל דיכפין. סוגית הפרטיות היא סוגיה מכוננת של חברה דמוקרטית. סוגיות רבות האם לשמור על פרטיות או, לשם טובת בציבור יש להפר אותה, הן מהותיות, מורכבות, והפתרון להן תלוי מאד בהשקפות עולם, מידת הנזק לציבור הנגרם כתוצאה מאי הפרת פרטיות וכו'..

פרטיות מידע אישי ברשת

הראנו כאן (באינטרנט תכתבו ותיחתמו לנצח) עד לאיזה אבוסרד ניתן להגיע עם התמודדות מידע אישי לא מחמיא ברשת, גם אם אתה עצמך העלת אותו ללא מחשבה יתרה, בגיל צעיר וכד'. למעשה אין לך שליאה על המידע שאתה עצמך העלת, והוא עלול להכשיל אותך בהמשך, להפליל, למנוע קבלת משרות, להיפגש עם בת זוג פוטנציאלית וכ'ו. האבסורד מגיע עד כדי פתרונות הזויים כמו שינוי השם…. לא פחות . פתרון אפשרי הוא חקיקת תקנות/חוקים המאפשרים לכל מי שהעלה מידע, גם להסיר אותו. אך בגלל מגוון הכלים העצום ברשת, כרגע זה נראה רחוק. למעשה, זה מה שיהיה במוקדם או במאוחר. פתרון נוסף, לא ישים כל כך אך מגביל את הסוגיה הכאובה, הוא איסור בחוק על המעסיקים לבדוק מידע אישי במרחבים ציובריים (כמו הפייסבוק), שלא נועדו לצרכי עבודה וכפיתוח מקצועי. חוק כזה מוצע על ידי הגרמנים, המאד רגישים לזכות הפרט. גם אם זה לא בדיוק אפקטיבי, לפחות הכוונה טובה (ראו כתבה ב"חורים ברשת" של גל מור 25.08.2010 הגרמנים נפלו על הראש: ייאסר על מעסיקים לבדוק בפייסבוק.)

.

אך הדבר המשמעותי ביותר הוא – להיזהר. להימנע מכל חשיפה בפייסבוק למשל. לא להגיב בתגוביות (טוקבקים) ובבלוגים באופן שעשוי לגלות מידע אישי שלכם, או אף להטיל צל אל אישותכם הבעייתית משהו. פשוט להימנע מלהחשף ברשת, החל מטיול, תחביבים, דיעות…. כי מי יודע מתי זה עלול לפעול נגדך…. שטות של היום עלולה לעלות לך ביוקר מחר. יותר מכך: קשה מאד עד לא ניתן להסיר כתמים אלה.

.

אז… הרגעו בחשיפה, אל תשאירו עקבות שלא ניתן אחר כך להסיר אותם, והן תהינה לכתמים לנצח (גם אם הנצח יחסי). .

פרטיות בבית הספר

מודעות לסוגית פרטיות בסביבה מקוונת בבית הספר, נהלים ברורים כמו גם מדיניות ברורה, הם אבן יסוד להתנהלות בית ספר במרחב מקוון. ללא מודעות לסוגיה זו, במוקדם או במאוחר, לא ניתן לנהל סביבה מקוונת בית ספרית. לכן יש לעמוד על שני הבטים אלה:

• א. נוהלי שמירת פרטיות של תלמיד/ מורה – פרסום ברשת של נתונים אישיים, השגים לימודיים, השקפות עולם וכד', כמו גם הקפדה יתרה על פרסום פרטים הנודעים לפרטיות האדם בצילום, הקלטות, בפרסום וכד'.
• ב. הגנת הרשת באמצעים טכניים ומנהליים בפני פגיעה במזיד או אף בשוגג בפרטיות – הגנת נתונים אישיים ואי פרסומם.

לשם כך יש להטמיע את עקרון הפרטיות כעקרון מכונן ומרכזי של חברה בריאה, בחלק מחינוך דור העתיד ועיצוב חברה איכותית יותר.